ליקוטי מוהר״ן קלח

לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי : פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י : בִּשְׁלִיחוּתְךָ. (תהלים כז)

כִּי עִקַּר הָאֱלֹקוּת — בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם עג) : ״צוּר לְבָבִי״, כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בסי׳ מט). וּמִי שֶׁהוּא ״בַּר לֵבָב״ (שם כד), בִּבְחִינַת (שם קט) : ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״, יוּכַל לֵידַע עֲתִידוֹת עַל-יְדֵי מַה שֶּׁהַלֵּב אוֹמֵר לוֹ, שֶׁהוּא דִּבְרֵי ה' מַמָּשׁ. וְזֶהוּ : ״לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנַי״; לְךָ — בִּשְׁלִיחוּתְךָ כַּנַּ״ל, כִּי מַה שֶּׁהַלֵּב אוֹמֵר, הֵם דִּבְרֵי ה׳ מַמָּשׁ כַּנַּ״ל, וְהָבֵן :