הרב אפרים קעניג שליט״א :

ליקוטי מוהר״ן קעב

כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, הֵן בָּנִים אוֹ פַּרְנָסָה אוֹ בְּרִיאוּת, הַכֹּל הוּא מִצַּד הָאָדָם עַצְמוֹ, כִּי אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹפֵעַ עָלָיו תָּמִיד, אַךְ הָאָדָם עַל-יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹשֶׂה צֵל לְעַצְמוֹ, שֶׁאֵין מַגִּיעַ עָלָיו אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְפִי מַעֲשָׂיו כֵּן נַעֲשֶׂה הַצֵּל הַמּוֹנֵעַ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַגִּיעַ לוֹ הַחֶסְרוֹן לְפִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעַל-יָדָהּ נַעֲשֶׂה הַצֵּל. וְהִנֵּה הַצֵּל הוּא מִדָּבָר גַּשְׁמִי שֶׁעוֹמֵד נֶגֶד דָּבָר רוּחָנִי (הַיְנוּ שֶׁהוּא דַּק מִמֶּנּוּ), כְּמוֹ גֶּשֶׁם עֵץ וָאֶבֶן נֶגֶד אוֹר הַלְּבָנָה וְהַחַמָּה עוֹשֶׂה צֵל, וְכֵן לִקּוּי חַמָּה וּלְבָנָה עַל-יְדֵי צֵל הָאָרֶץ, וְכֵן הַחַמָּה בְּעַצְמָהּ נֶגֶד מַה שֶּׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה, הוּא גַּשְׁמִיּוּת וְעוֹשֶׂה צֵל נֶגְדּוֹ. וְעַל-כֵּן הָאָדָם, כְּפִי גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו כֵּן עוֹשֶׂה צֵל בְּעַצְמוֹ, שֶׁמּוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אוֹר וְשֶׁפַע שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל אִם הָאָדָם מְבַטֵּל עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם, אֲזַי אֵינוֹ עוֹשֶׂה צֵל, וּמְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא הַכָּבוֹד, כִּי כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, לֹא בָּרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מג) : ״לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו״ וְכוּ׳. וְזֶה : מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (שם ו); הַיְנוּ אִם הוּא ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ״, שֶׁאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם, אֲזַי מְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא הַכָּבוֹד. וְזֶה (משלי ג) : ״כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ״; כִּי ״הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא״ (איוב כח), וְעַל-כֵּן הַחֲכָמִים, שֶׁהֵם אַיִן, זוֹכִים לְכָבוֹד, עַל-יְדֵי שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים צֵל לְהַפְסִיק, כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם גַּשְׁמִיּוּת כַּנַּ״ל : וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת — חַיִּים וְטוֹבָה לָעוֹלָם, וּלְהֵפֶךְ — לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן הַצַּדִּיק, כְּשֶׁמַּרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, הוּא טוֹב, וְכֵן לְהֵפֶךְ. וְזֶה : ״רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, אֶת הַמָּוֶת״ וְכוּ׳, הַיְנוּ לַפָּנִים שֶׁלָּכֶם :