(לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ״ל)

כְּשֶׁפַּרְנְסֵי הַדּוֹר וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר נִתְגָּאִים, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מֵקִים עֲלֵיהֶם בְּנֵי-אָדָם שֶׁיַּחְלוֹקוּ וִידַבְּרוּ עֲלֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָזוּחוּ דַּעְתָּם עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא כב:) : אֵין מְמַנִּים פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא-אִם-כֵּן קֻפָּה שֶׁל שְׁרָצִים תָּלוּי מֵאַחֲרָיו. וְזֶה פֵּרוּשׁ סוֹד, שֶׁמּוּבָא בְּעֵץ-הַחַיִּים, שַׁעַר אֲרִיךְ אַנְפִּין, פֶּרֶק יב : אֲחוֹרַיִם דְּמ״ה, תָּסִיר מ״ה, נִשְׁאָר פ״ה. פֵּרוּשׁ : עַל-יְדֵי קֻפָּה שֶׁל שְׁרָצִים שֶׁתָּלוּי מֵאֲחוֹרָיו, עַל-יְדֵי-זֶה מַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ בִּבְחִינַת מָה וְאֶפֶס וָאַיִן, וּכְשֶׁמֵּסִיר מִמֶּנּוּ מָה, שֶׁאֵין מַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְמָה, אֶלָּא שֶׁהוּא מִתְגָּאֶה, אֲזַי נִשְׁאָר פֶּה, הַיְנוּ שֶׁבְּנֵי-אָדָם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם וְאוֹמְרִים : חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ, וּמְבַזִּים אוֹתוָֹ : (עד כאן לשונו ז״ל)